<h1>בה"ג הלכ' יולדת</h1>
<h2>דף י.</h2>
(ויקרא י"ב, ב') אשה כי תזריע וילדה זכר. ואילו איתתא דילדא זכר ונקבה יתבה ארבסר יומי טמאה דנקבה, וימי טהרה דנקבה שיתין ושיתא. והיכא דילידה חד ולבתר כמה יומי הדר וילדה אחרינא יתבה יומי טמאה וימי טהרה לשיני. ואילו איתתא דאפילא שליא בעלמא, אף על גב דלית בה וולד אמרינן אי איפשר לשליא בלא וולד והאי איתמוחי הוא דאיתמח, ויתבה לה יומי טומאה דנקבה. והיכא דילידת ולא שרת שליא ולבתר כמה יומי אפילת שליא, לא תימא שליא דהאי ולד איתמוחי איתמחא לה והא שליא ולד אחרינא הוה בה ואיתמח ותיתיב ימי טמאה מן רישא, אלא אמרינן האי שליא דהאיך ולד קמא הוא ואישתהויי הוא דאישתהאי בתריה, דאמר מר (נדה כ"ז.) מעשה ותלו השליא בוולד עשרים ושלשה ימים. (שם כ"ו:) הני מילי כי תלינן בבן קיימה דאית ביה חיותא דאמרינן בזעה לשליא ונפק, אבל בנפל לא תלינן, אם איתה דהא שליא דההוא נפל הואי בהדיה הוה אתיא, אלא שליא דההוא נפל איתמחא לה והא שליא נפל אחר הוה בה ואיתמח, ובעיא למיתב יומי טמאה. והיכא דילידת ויתיבת ימי טומאה ובגו ימי טהרה הדר ואפילת נפל, יומי טמאה אית לה ויומי טהרה לית לה דעדאן ימי טהרה דראשון לא נפקו, כיון דאפסיקו להו ימי טמאה דנפל איבדרו להו ימי טהרה דראשון וכל דם דחזיא טמא, אי נמי וולד ראשון נקבה ולד שיני זכר ונפקו ימי טמאה וימי טהרה דשיני זכר ועדאן דנקבה לא מלו מן כדנפקו ימי טהרה דוולד שיני זכר, כל דם דחזיא טמא, דתנו רבנן (כריתות י'.) (ויקרא י"ב, ד') שלשים יום יכול בין רצופין ובין מפוזרין, ת"ל יום מה יום רצוף אף שלשים כולן רצופין.
